עדויות על טיפול בארס דבורים

עדויות על טיפול בארס דבורים – מטופלים מספרים

לאורית, ראשית תודה ענקית ! על הדרך והטיפול המסור שהענקת לי. מאז שהגעתי אלייך (דרך הספר שכתבת) סובלת מדלקת מפרקים ,עברתי דרך ארוכה מטיפולים כימיים וכל מיני כדורים ……והיום ללא כדורים כלל וכלל ! בעזרת עקיצת דבורים, אוכל טבעוני ופילאטיס את לאט לאט הראית לי את הדרך לשינוי אורח החיים ועל כך אני מודה לך. על הסובלנות והאמפתיות ובכלל על מי שאת ועל זה שאני מרגישה מצוין . תודה מכל הלב. עליזה גרטס חיפה

לאורית שלום, ברצוני לתאר את מהלך הטיפול אצלי. שמי רפי ואני בן 69 חקלאי כדרך חיים וכעיסוק ופרנסה. עם יציאתי לגימלאות התחלתי ללכת בחוף הים הסמוך לביתי בכל יום כמה קילומטרים ולאחר מכן להתרחץ ולשחות בים וזאת כאמור בכל ימות השנה כולל ימי החורף הגשומים . אני מרגיש טוב ולא סובל ממחלות . אך בכל זאת כמה כאבים היו מטרידים אותי והם כאב בברך שמאל ,כאב מטריד בקרסול ועקב רגל ימין, כאב באזור המרפק ועד מפרק כף היד הימנית, כאבי ראש בתדירות של פעם פעמיים בשבוע . הטיפולים שעברתי אצל הרופאים היו זריקות לברך של קורטיזון . ניתוח אורטרוסקופיה לניקוי הברך. סידרת טיפולים ב"אפוס " .ביקורים אצל מומחים אורטופדיים וכו…עלי לציין שאינני היפוכונדר וביקורים במירפאות אינם חביבים עלי כמו כן אינני מקפיד לזכור ולבצע את הוראות הרופאים ואת הטיפולים כסידרם . והתוצאה של שנים של טיפולים כמתואר וכן הוצאות כספיות לא מבוטלות לא הביאו לשיפור מצבי .כאשר קיבלתי מאחותי שהחלה בטיפולי עקיצות המלצה לנסות טיפול זה מיד זה מצא חן בעיני לנסות (לאחר שהתיאשתי מהרפואה הרגילה שתביא מזור לכאבי ) הטיפול אצל אורית החל בבדיקת הרגישות האלרגית לארס דבורים ,לאחר שהתברר שאינני אלרגי (ידעתי זאת מנסיון החיים בשדה החקלאי ) החלה אורית לטפל בי ע"י עקיצת הדבורים ,לאחר שלושה ביקורים התחלתי לטפל בעצמי לבד . את הדבורים מצאתי בטבע עסוקות באיסוף צוף .וכן קיבלתי רשות מהדבוראי באזור מגורי לקחת כמה דבורים מדי פעם מהכוורת . אני תופס את הדבורה באצבעותי ומניח לה לעקוץ אותי ואז משחרר אותה לדרכה . כאשר הזעתר פורח בגבעות שליד הים ויש שפע של דבורים אני נוהג לעקוץ את עצמי תוך כדי הליכה לים לפני הרחצה ולאחריה אינני סופר אך מעריך שבכל יום נעקץ כ15 עקיצות. מדי פעם מתיעץ עם אורית והיא בדרך כלל ממליצה על הפסקה מסויימת כי אני כבר בתקופת ה"תחזוקה" היום אני מרגיש טוב מאוד הכאב בקרסול חלף עבר ,הכאב ביד שמאל עבר ,כאבי הראש נעלמו ( שלום ולא להתראות לאקמול ) נשאר הכאב בברך שמאל אך בעוצמה פחותה . אני ממשיך להעקץ בעצמי וזה הפך להיות חלק רגיל מחיי . חג שמח, רפי

ראשית אציג את עצמי: רחל, בת 74 עד לפני ארבעה חודשים לא הייתי מודעת לדרך הטיפול וההחלמה באמצעות דבורים. מגיל מאוד צעיר סבלתי מכאבים במפרקים אולם לא היו לכך ממצאים קליניים. בערך לפני 20 שנה אובחנתי על ידי ראומטולוג מפורסם כסובלת מפיברומיאלגיה, מחלה שאין לה ממצאים קליניים, וטופלתי על ידי תרופות שונות ללא הועיל. בשנים האחרונות קבעו מספר אורטופדים ומומחים במרפאת כאב כי אני סובלת משחיקה של הפרקים והרקמות הרכות. ההמלצות היו תרופות , משככי כאבים, פיזיוטרפיה והחלפת הברכיים. נתנו לי להבין שמחכה לי עתיד קשה (מגבלות ניידות) אם לא אבצע החלפת ברכיים. בלב כבד הסכמתי וביצעתי את כל ההכנות הדרושות לניתוח. בני משפחתי מאוד לא התלהבו מהמהלך הזה (בלשון המעטה) ומאוד לחצו עלי לסגת מן הרעיון. בבוקר אחד, מספר ימים לפני הניתוח, צפיתי בתוכנית הבוקר בטלוויזיה בכתבה על החלמה בעזרת דבורים. אורית קדר הסבירה והדגימה על עצמה עקיצת דבורה. זה "הדליק" אותי והייתה לי הרגשה שזהו הטיפול שאני הולכת אליו . ומאז אותו בוקר גורלי אני מטופלת על ידי אורית ובהדרכתה. השיפור שחל במצבי הוא משמעותי ביותר: אני מרגישה מאוד חיונית, אופטימית מהירידה החדה בכאבים, יצאתי מן התחושה של חוסר אונים ושגורלי נקבע על ידי רופאים המאמינים בסטרואידים, קורטיזון, ניתוחים וכו'. כיום אני מרגישה בשליטה על מצב בריאותי, אני שותפה לטיפול בעצמי: תופסת את הדבורים, עוקצת את עצמי, מבינה את הרציונל של הטיפול המופלא הזה ולכן מתלהבת ומלאת מוטיבציה לעזור לעצמי. אני מלאת תודה ואהבה לאורית, לדבורים ולכלתי המסורה, בת שבע, שמלווה אותי באהבה לאורך כל הדרך עם הדבש והעוקץ שבה. רחל, 13.08.2013

אני מהספקנים. הגעתי אל אורית כאשר אני מתקשה להתרומם מהכיסא וללכת, כאבים בכפות הידיים, עיוות באצבע אחת ורגע לפני המטוטרוקסט (בהמלצה חמה של הרופאים). דלקת מפרקים שגרונית. עברתי סדרת טיפולים אחת. עברתי שניה. וכרגע בשמחה עוברת את השלישית. בדרך היו מורדות (אפילו החמרה עד כדי התעוררות מכאבים באמצע הלילה) ועליות, אך החלטתי להתמיד ולהפיק את המקסימום לפני שאני מתמסרת לתרופות שאין דרך חזרה מהן. כיום, כאשר אני מספרת את סיפורי, אני צריכה לרענן את זכרוני לגבי סוגי הכאבים והמגבלות מהם סבלתי. פשוט שכחתי. אני קופצת מהכיסא וממהרת לענייני. עדיין נותרו כאבים ב-5 אצבעות כף היד ולכן בחרתי בסדרה השלישית למגר את המחלה ואת המטוטרוקסט מחיי. יפה רוזנברג

הסיפור שלי התחיל לפני כ-5 שנים. הייתי בת 33, אמא לשלושה ילדים קטנים, בשליחות בטורונטו, קנדה. החיים שלנו היו באמת פשוטים, עמוסים אבל טובים. בנינו משפחה, חווינו חיים במקום חדש, עבדתי בסטרטאפ קנדי והכל היה בכיוון הנכון.

לאחר שנה בקנדה (כשבתי הצעירה בת 9 חוד'), עברתי איזו חוויה טראומטית. חוויה שלאחריה חשתי שמשהו מאוד לא טוב עבר על הגוף שלי. הרגשתי שהגוף שלי חצה איזה גבול ברמת העומס הנפשי. כמה ימים לאחר מכן החלו להופיע לי פריחות, שהתחלפו בפריחות אחרות. התחלתי אבחון אצל רופא עור, רופא אלרגיות וכדו' ללא הצלחה מרובה. הפריחות הופיעו כל ערב ונעלמו בבוקר. לאחר מס' חודשים שהפריחות לא נעלמו אלא החמירו, הופיע יום אחד כאב מאוד מוזר בשתי אצבעות יד שמאל שלי. הרגשתי שהאצבעות נפוחות ושאני בקושי מצליחה להזיזן. נסעתי לרופאת המשפחה שהבעתה בישרה דאגה. היא הפנתה אותי לראומטולוג ולרופא עור כדי שאעשה ביופסיה לפריחה. מכאן התחיל מסע מאוד מייגע וארוך של קרוב לשנה שבו עברתי עשרות בדיקות שונות ומגוונות אצל מספר רופאים ובתי חולים לא מבוטל בניסיון להבין מה לעזאזל יש לי. הכאבים הלכו והתפשטו למפרקים נוספים, והפריחה המשיכה להופיע. התקשיתי לעשות דברים בסיסיים כגון לפתוח ברז או צנצנת, להרים צלחת, צלעתי בחלק מהימים, ולא הייתי מסוגלת להרים את הפעוטות שלי (שהיו בני 4, 2.5 ותינוקת כבת שנה) שהיו זקוקים לי כל-כך. התסמינים שלי לא התאימו באופן מדויק לאף אחת מהמחלות האוטואימוניות, אבל לבסוף הראומטולוג שלי הכריע – ראומטואיד ארטריטיס (דלקת מפרקים שגרונית) עם מופע לא שגרתי. הטיפול שהוצע לי (לאחר חודשים בהם הייתי על תרופות אנטי-דלקתיות, אנטי-היסטמינים ועוד כל מיני) הוא מטוטרקסט. התחלתי את הטיפול אבל מאחר ומדדי הדלקת שלי היו עדיין מאוד גבוהים וכאבתי מאוד, העלו לי את המינון עד למקסימום, ובשלב מסוים עברתי להזריק את המטוטרקסט. כשגם זה לא עזר, הרופא החליט להוסיף לי תרופה ביולוגית בשם אנברל. מידי שבוע הזרקתי מטוטרקסט ואנברל, ולאחר פרק זמן של 3 חודשים התחלתי לחוש הקלה כלשהיא. מאחר ועדיין מצבי היה לא מספיק טוב ביחס לכמות התרופות שקיבלתי, הוחלט להוסיף לי תרופה נוספת שנקראת ערבה. בשלב הזה ההקלה כבר הייתה משמעותית ואפשרה לי להרגיש כמעט טוב.

במהלך כל התקופה הזו ניסיתי במקביל מגוון טיפולים אלטרנטיביים כגון דיקור, טיפול בצמחי מרפא, שיניתי לחלוטין את התזונה שלי, כתוצאה מכך הסרתי 10 ק"ג ממשקלי, אבל לא חשתי כל הקלה.

לאחר שנה של קושי נוראי, חרדה, פחד וכאב בלתי נסבל סוף סוף היה לי קצת שקט. לא היה אכפת לי שהתרופות שאני לוקחת הן תרופות כימותרפיות, ביולוגיות, תרופות ניסיוניות,, תרופות שמדכאות את המערכת החיסונית שלי ושעלולות לפגוע בדברים שונים ולהביא לתופעות לוואי לא קלות. רק רציתי להפסיק את הכאב. מידי פעם היו לי התקפות של כאבים שנטעו בי פחד גדול שהינה, הכל עומד לחזור. הרופא הציע לי בהתפרצויות האלו לקחת קצת סטרואידים, אבל בשלב הזה אמרתי לעצמי – די. החלטתי שהגיע הזמן לחפש משהו אחר.

על הדבורים שמעתי שנתיים קודם לכן מחברה שהתקשרה אלי בהתלהבות, אבל זה נשמע לי כמו עוד איזו המלצה של אנשים "אורגניים" שמציעים טיפולים הזויים שאין להם כל הוכחה מדעית. בנוסף, אם יש חיה שפחדתי ממנה פחד מוות, זו היתה דבורה. לא האמנתי שאצליח לעמוד בטיפול הזה ולו מפאת הפחד הנוראי שחשתי בקרבת דבורים. עם זאת, רציתי מאוד לעשות שינוי. התרופות החלישו אותי, השיער שלי הידלדל, הייתי גרסה דהויה של מי שהייתי ומי שידעתי שאני יכולה להיות.

הגעתי לאורית דרך האינטרנט. בטיפול הראשון כאב לי. היא הבטיחה לי שזה ילך ויהיה קל יותר. אבל צריך סבלנות. חששתי מאוד להפסיק את התרופות שכן תמיד נאמר לי שזה יכול לעשות נזק בלתי הפיך למפרקים שלי. אורית הרגיעה אותי ואמרה לי שנלך צעד אחרי צעד, ורק כשנראה הטבה ברורה ומוכחת, תחת פיקוח של בדיקות דם, נתחיל להפחית את מינון התרופות. הייתי זקוקה להדרגתיות הזו. כאדם סקרן שתמיד קורא ומבקש להבין כל טיפול או תרופה שקיבלתי, וכמישהי שחיה עם רופא בבית שרגיל לבחון את הדברים בכלים סטטיסטיים מחקריים מוכחים, לא רציתי לעשות לעצמי הנחות. היה לי חשוב לבנות יחסי אמון ביני לבין הדרך החדשה שבחרתי בה.

הטיפולים הראשונים כאבו, גם בטיפול וגם לאחריו. אני זוכרת עצמי צועדת לעבודה כולי נפוחה וכואבת מארבע עקיצות ומרחמת על עצמי… היום זה מעלה חיוך על פני, שכן מידי שבוע אני עוקצת את עצמי בין20 ל- 30 פעם. אבל בדיוק כפי שאורית הבטיחה, מטיפול לטיפול התגובה של הגוף שלי לעקיצות הלכה ופחתה. הכאבים היו בעיקר בטיפול עצמו וכמעט בכלל לא לאחריו. התחלתי להרגיש טוב. בטיפולים היו לי גם שיחות עם אורית על הדרך שעוד עליי לעשות, במחשבה, בתזונה, בספורט. וכמו כל דבר, עשיתי שינוי בכל אחד מהדברים האלו אבל בקצב שלי ובהדרגה. אורית אמרה לי שיגיע שלב שבו אם לא אעקוץ, ממש ארגיש שזה חסר לי. בזמנו זה נשמע לי מטורף, אבל הגעתי לנקודה הזו. הטיפול בארס התחיל למלא אותי בתחושת אנרגיה ומרץ, בתחושת בריאות וחיוניות. כפי שהובטח לי התחלנו להוריד את מינון התרופות שלי באופן מאוד איטי תוך מעקב. הרגשתי מצוין גם תחת מינון נמוך של התרופות. לאחר כמעט שנה של טיפול הייתי כבר לחלוטין ללא תרופות. לאחר מספר חודשים למדתי לעקוץ את עצמי והגעתי לאורית רק אחת לכמה חודשים לעשות טיפול יותר מקיף. כל פעם למדתי נקודות חדשות לעקיצה, כל פעם הפתעתי את עצמי ביכולת שלי להתגבר על הפחד והכאב מהעקיצה במקום חדש.

המשפחה שלי תמכה בי לאורך כל המסע הזה. הבעל שלי תמך ברצון שלי ללכת לדרך שהיא דרך אחרת, יש יגידו מסוכנת, לא אחראית, נועזת. הוא ידע שסבלתי וראה שגם הרפואה המערבית, קצרה ידה מלהושיע. הילדים שלי שגדלו בנתיים קצת, יוצאים איתי מידי שבוע לתפוס דבורים ועוזרים לי לעקוץ. אף אחד מהם לא מפחד מדבורים והם למדו ממני כיצד אמא מתמודדת עם כאב, מתגברת על פחד, ובוחרת בדרך לא שגרתית אך טובה לטפל בעצמה. אני גאה ביכולת שלי להדגים להם את השיעור הזה. הטיפול נותן לי המון כוח, תחושת שליטה בבריאות שלי, ביכולת שלי לטפל בעצמי ללא כל תלות בגורם אחר. בעיקר הרגשתי שהפסקתי לעבוד בלהיות חולה, והיום אני משקיעה את כל מרצי בלהיות בריאה וטובה לעצמי.

אני מזמינה את אלו מכם שחוו דברים דומים למה שעבר עלי, לאזור אומץ ולנסות. החיים בהם אתם אוכלים בריא יותר, יוצאים לרוץ או עושים יוגה, מקדישים שעה בשבוע לטיפול שיאצו, מפסיקים לעשן ולשתות אלכוהול (אוי, זה היה קשה…) ובעיקר חושבים על עצמכם כאנשים עם תקווה, תקווה להרגיש טוב, תקווה לחולל שינוי במציאות שנכפתה עליכם, תקווה להטיל ספק בדברים שתמיד קיבלנו אותם כמובנים מאליהם – הם חיים מלאים וטובים, חיים שאני חשה ברת מזל שמתאפשר לי לחיות.

תודה לאורית על התמיכה הרכה, הקשה, ההכוונה, ההבנה, העצות, הנזיפות, הציפיות והביטחון המלא שנסכת בי, בדבורים, ומה שביניהן.

שרי אלון